עזה היתה השפעת האיש הזה עלי במכתביו, עוד לפני שהכרתיו פנים אל פנים. עוד יותר הוספתי להוקירו מעת שזכיתי להכירו. מאז עקבתי ברטט אחרי מסלול חייו. נפגשתי אתו במשך שהותו בארץ, בעת התישבו בה כרופא בשנות 1907 - 1910, ובעת שעלה ארצה בפעם השנית ב-1922 והתענה בה כשנתים בלי למצוא כאן כל סעד מצד מוסדותינו העליונים לקליטתו בארץ. לסוף חזר רצוץ-נפש אל הגולה, לרוסיה-הסובייטית, ושם השיגהו המות.

עם התבססות אגודת ''דורשי ציון'' של הקשישים ראיתי צורך, שגם הנוער יתארגן באגודות ציוניות. בשיחותי עם חברים בענין זה מצאתי מצדם הבנה מלאה. ביחוד מצא הרעיון הזה סעד בבית משפחת בבין, משפחה שביתה היה בית עברי אינטליגנטי במלוא מובן המלה. בת המשפחה הזאת רחל, היתה בעלת השכלה אקדמית ולה גם ידיעה רבה בשפה העברית ובספרותה. הודות לסגולותיה גדלה השפעתה על הנוער היהודי המתקדם בעיר. היא השקיעה מרץ רב בארגון האגודה הציונית לצעירות ''יהודית''. במשך שנים רבות שמשה כנשיאה והדריכה את האגודה לפעילות תרבותית-לאומית בכל הענפים. הודות לבקיאותה בכל השאלות הציונית להלכה ולמעשה עמדה לא פעם במערכה, במלחמה למען הציונות בויכוחים פומביים עם חברי ''הבונד'' וס. ר. , שכפרו באפשרות להקים ישוב יהודי ב''ארץ הקברים'' (כך קראו הם לארץ-ישראל, ורק אחרי עשרות שנים הוכח להם כי הארץ שהם דבקים בה, היא שהפכה להיות ארץ קברים ליהודים).בויכוחים עם שוללי-ציון אלה הרבינו להשתמש בנמוקים לקוחים מהחוזרים של ''לשכת הדואר''. אחיה הצעיר

24