האח והאחות לבית בבין מצאו את דרכם לארצנו, כאן שינו את שם-משפחתם לשם עברי ארנון. רחל ארנון עלתה אחרי גמר מלחמת-העולם הקודמת, עבדה כשנתים בגבעת השלשה ליד פתח-תקוה ואחר-כך בגן-ילדים בתל-אביב. בראשית שנת תרצ''ה מתה בלא-עת ונקברה בתל-אביב. אחיה אברהם ארנון, יבדל לחיים, היה מורה ואחר-כך מנהל את בית-הספר למל בירושלים. משם הועלה למשרת מפקח ראשי על בתי-הספר הכלליים מטעם מחלקת החנוך של כנסת ישראל.

עם יסוד הקרן הקיימת לישראל נתעשרה עבודתנו הציונית בתוכן ממשי, שהטיל עלינו, על הציונים הצעירים ''מצוות מעשיות'' למען גאולת הארץ: ללכת לכל שמחה משפחתית (חתונה, ברית-מילה, וכדומה) לאסוף מהאורחים כספים לטובת הקרן. לא אירע לי אף מקרה, שבעל השמחה יתנגד לעצם הענין. כבר הספקנו לחנך את יהודי העיר, שהם חייבים ''להעלות את ירושלים על ראש שמחתם''. רק לפעמים קרה, שבעל השמחה הזמינני הצדה והתפשר אתי בסכום ניכר שישלם מכיסו לטובת הקרן, לבל תוטל מעמסה כספית על האורחים שהזמין.

פעולהזו הביאתני להתנגשות עם המשטרה. בביקורי בכל חתונה וחגיגה משפחתית הייתי נפגש שם עם שוטריו של הצאר, שהיו באים להשתתף בשמחות היהודים, כדי לפקח על הסדר ולזכות בלגימת חנם. משראו אותי השוטרים באספי כספים בכל חתונה, נעשיתי חשוד בעיני הבולשת. באחד הימים הוזמנתי למשטרת הרובע. שם הכריחוני לחתום על הצהרה, שהוזהרתי וקבלתי עלי לא לאסוף עוד כספים לטובת הציונות. אם אעבור על התחייבות זו אהיה צפוי לעונש מאסר.

זמן-מה עמדתי בהתחייבותי, אך בראותי, שפרישתי גורמת

25