ההרעשה הזאת, שהיתה אדירה מכל קודמותיה, שכנעה סוף-סוף את המהגרים העקשנים, שאין טעם לחכות עוד בכפר-סבא לבוא ''הגואל'' שכן אין לדעת אם ישאר איש בחיים עד היום ההוא, העלול להתמהמה עוד זמן רב. גם המפקד לא רצה לסבול עוד בשום פנים המוני תושבים אזרחיים באזורו שבחזית, מה גם שלפי דבריו יש ידיעות בידו, שהאנגלים אומרים להחריב את כפר-סבא בתותחיהם עד היסוד. הוא פקד על כל המהגרים לעזוב את המקום מיד. בעוד ימים אחדים ישלח גם את התושבים המקומיים. כדי להקל על ההגירה מהכפר נתן עגלות רתומות לסוסים יחידים להוביל את המהגרים המעטים לתחנת הרכבת שבקלקיליה. משם סדר שיקבלו מקום ברכבות לנסוע צפונה.

יחד עם המהגרים שלחתי את רעיתי וילדינו לחדרה. אם כי לא היה בה הרצון לעזבני לבדי במקום הסכנה, נענתה לדרישתי לנסוע מיד ולהציל את ילדינו וגם לתור מקום לכולנו, לכשאבוא גם אני כעבור כמה ימים אחדים עם החפצים. ואכן בא יום יציאתי. המפקד, מתוך ידידות ושכנות טוה אתנו במשך זמן התאכסנו בביתנו, המציא לי 15 עגלות, בהן העברתי את רהיטינו שנשארו לפליטה מההפצצות ואת החלונות והדלתות והתריים, ששימשו עד אז קירות לחפירת המקלט. בקלקליה העמסתי את הכל בקרון-משא בעזרת גיסי יצחק גרזון, שהיה אתי בכפר-סבא עד הרגע האחרון. בערב שבועות תרע''ח הגענו ברכבת לחדרה. מהתחנה העברנו את כל המטלטלין לחצר בית אחי. כאן היתה סוכה בנויה מכלונסאות של אקליפטוס, מחוסרת גג, תקרה ורצפה. נקינו אותה, השלמנו אתקירותיה בתריסים ובחלונות שהבאנו מכפר-סבא ומלמעלה סככנו אותה בחתיכת בד-אוהל קרוע שהשגנו ובשמיכות שונות. - כך היתה לנו הסוכה לדירה.

ומה נאכל מעתה? - אמנם תמך ועד ההגירה במהגרים ובפליטים גם בחדרה, לפי המצב היינו זכאים לקבל תמיכה, כי

143