כשחלפו ימות הגשמים הקימו האנגלים נקודת-תצפית בתחתיתו של כדור פורח קשור לקרקע אי-שם בסביבת שרונה. האיש שבסל-הכדור סקר כל הזמן את תנועות הצבא הטורקי. מסתבר, שבראותו לעתים קרובות שקצינים רוכבים באים לחצרנו, קושרים את סוסיהם אל העץ שבחצר, שוהים בבית ויוצאים ממנו וחוזרים לדרכם, בודאי הבין, שכאן נמצאת המפקדה. לכן היו מרבים לירות בתותחיהם אל ביתנו. המפקד שגר אצלנו קילל תמיד את הכדור הזה ואיחל לו הרס ואבדון. אכן באחד מימי האביב נתקיימו קללותיו: מטוס גרמני עבר ממול לכדור ושלח בו זיק של אש. מיד נשרף הכדור. הצופה נפל ממרומי האויר ונתרסק. המפקד יצא החוצה, נשא את ידיו למרום וברך את אללה ונביאו על הישועה. אך במהרה נתברר שברכתו היתה ברכה לבטלה. מקץ ימים מעטים כבר נראה במרום כדור חדש. אז שילמנו מחיר יקר בעד שריפתהכדור הראשון.

בליל ט''ו אייר ערכו מחצות והלאה הפצצת תופת על כפר-סבא. הרעמים וההתפוצצויות נמשכו עד אור הבוקר. בסביבת ביתנו בלבד ספרנו ממחרת כעשרה מכתשים. אחת הפצצות נפלה לבור-זבל שבחצרנו, חפרה מכתש בעומק חמשה מטרים ופיזרה את הזבל בהיקף עשרים מטרים מסביב. באותה לילה פגעה פצצה אחת בבנין הצבורי, שבחלקו שימש לבית-חולים יהודי. שם שכבה במטבח בית החולים נערה בת 18, מרים פומרנץ, ילידת אודיסה שגדלה מילדותה בירושלים. היא שימשה בתפקיד אחות מתנדבת בבית-החולים. הדף-האויר של ההתפוצצות הרים אותה ואת מטתה מעבר למחיצה אל החדר

142