פרק ששי
שני קשרים בין שתי משפחות
מהמסופר עד כאן נראה, שמעת עלותי ארצה מצאתי כאן מיד את מקומי בעבודה ובחיי החברה של צבור החלוצים. אך ברור, ההליעה בתור חלק מתהליך תקומת העם בארצו דורשת את המשכה ביסוד משפחה ובהקמת דור הגדל בארץ ומושרש בה. שמח אני לציין, שגם בזה האיר לי המזל הטוב את פניו. אף על פי שענין זה נחשב כפרטי בהחלט, בכל זאת יש ויש לו מקום בפרשת תולתותי, מכיון, שפרטיו מעורים ומושרשים בהוי החיים של תקןפת העליה השניה. כל קורות חבריה מהוות אבנים לבנין תולדות התקופה ההיא בכללה.עם היותי לבעלי-משפחה בארצנו הוקם אחד משני הקשרים בין המשפחות סקיבין ואורלוב, ששתיהן עזרו לא מעט בנפשותיהן להגדלת העליה לארצנו. לכו מו הראוי, שלפני גשתי אל הענין הפרטי של בן-סקיבין ובת-אורלוב אציג תחילה את שתי המשפחות לפני הקוראים.
על משפחת סקיבין כבר ספרתי מעט בראש הספר, על ר' נחמן סקיבין ואשתו מנוחה ועל בנם דב בעל הזכרונות שבספר זה. כעת, בגשתי לדבר על עניני שידוכין והתקשרות עם משפחה אחרת, מו הראוי להשלים את הידיעות על המשפחה הזאת.
חוץ מהרכוש המשותף בעסק המסחרי ובבנים ובנות היתה להורי התקשרות שיתופית נוספת ביניהם, התקשרות שדוגמתה נדירה מאד בימינו. מאחר שאמי נשאה על כתפיה את כל עול משק הבית, את גידול הילדים וניהול בית-המסחר (חוץ מהנסיעה פעם בשבוע לפולוצק להביא סחורות, שהיתה מוטלת על אבי), כדי שאבי יוכל להמשיך בעבודת הבורא בתורה ובתפילה, כדרכו מלפני שנרתם בעול הפרנסב, - לכן דרשה מאבי, שיבטיח לה את מחצית חלקו לעולם הבא. הדרישה צודקת בהחלט ובלי כל
75
