אפשר, שהחברים גמלו לי באותו רגע במחיאות-כפים על המימרא החריפה, אך כשנפוצה השמועה עליה במושבה עשתה רושם רע מאד. הדבר הגיע גם לאזני הד''ר מזיא, שעבדתי בפרדסו (עוד מקודם באו אליו בתלונות על ''ההתנהגות הרעה'' של הפועלים, אך אחרי שמעו את הסברת א. ד. גורדון בענין הסכסוך החליט לא לפגוע בחופש של פועליו ולהשאיר את כולם בעבודה). כשבא מקץ ימים מספר אל המושבה שלח לקרוא לי והוכיחני על הביטוי החריף שנפלט מפי. כשהבעתי את צערי על פליטת-הפה, קבל את התנצלותי. ואכן הנני מרגיש חובה להביע גם כאן את חרטתי על אותו ביטוי מר. סוף-סוף זכינו לראות, שהמושבה הזאת היתה באמת פתח-תקוה לאלפי יהודים שמצאו בה מקלט ומחיה בחופש, בלי הגבלות מפלגתיות ומעמדיות.
74
