עד כדי כך נמנע א. ד. גורדון מליהנות אפילו מטובת-הנאה פעוטה כזו, משום שיש בה שמץ של תמיכה. אך חבריו הדוגלים בשמו לא התנזרו אפילו מתמיכות גדולות הרבה יותר, אחרי שהוכשרו בשנוי השם: במקום ''חלוקה'' או ''קיצבה'' בא ''תקציב''. אותו, לא זו בלבד שמותר לקבל, אלא מותר אפילו ''להלחם'' למענו בקונגרסים ועוד...
כשהגיעו לאזני דברי א. ד. גורדון על כוס-הטה בגרוש, רחשתי הוקרה לאיש הנעלה הנאמן לעיקרונותיו גם כשהדבר נוגע לעצמו ודורש ממנו קרבן. בשבילי לא קבלתי את הדעה הזאת. עוד בזמן שלמדתי בישיבה ואכלתי ''ימים'' בבתי זרים אמרתי בלבי: אמנם אוכל אני מלחמם של אחרים, אבל זוהי הדרך של עזרת אחים. כשם שאני מקבל עכשיו עזרה כזאת, כך גם אגיש עזרה לאחרים כשאגיע לכך, ואשלם להם מה שקבלתי ממטיבי, על מנת שגם הם ישלמו בעתיד למי שיפנו אליהם. כך תמשך השרשרת של מעשי צדקה וחסד למן אברהם אבינו עד סוף כל הדורות. זאת היתה מחשבתי גם בדבר כוס-הטה בגרוש: הןאיל וכשיהיה לי בית לא אמנע כוס טה גם לחם ותבשיל מאנשים שיתארחו אצלי, ואפילו את מחיר הקרן לא אגבה מהם, לכן אין כל רע אם אשתה כוס טה במחיר מוזל, כמו שאר חברי הפועלים, בעת שאנו זקוקים לכך.
במועדון זה ובמושבה בכלל מצאתי את עצמי בתוך חיי צבור
69
