בארץ פעל אז ''ועד הצירים''. זאת היתה המשלחת של ההסתדרות הציונית העולמית. בין תפקידיה היה לעזור להתישבות העברית בארץ ולקימום הריסות המלחמה שפגעו בישוב העברי.(תפקידיה עברו אחר-כך לסמכות ההנהלה הציונית בארץ-ישראל, וממנה להנהלת הסוכנות היהודית לארץ-ישראל, שירשה את מקומה עד היום הזה), נסענו לירושלים והשתדלנו אצל ועד הצירים, שיעשה משהו למען החיאת כפר-סבא מכספי הקרן שיצרו יהודי אמריקה לקימום הריסות המלחמה. הענין דרש חקירות, הישובים, סידורים וישיבות, כנהוג. אך בינתיים לא הזניחו אותנו לגמרי. בראש ועד הצירים עמד ר' מנחם מנדיל אוסישקין זכור לטוב. אליו פניתי בשם מתישבי כפר-סבא והוא הפנה אותנו אל האגרונום אטינגר, שעמד אז בראש המחלקה להתישבות ויעור, זה מסר לנו, לקבוצת צעירים בעלי נסיון בנטיעה, לשתול משתלה של 10,000 עצי אקליפטוס ולנטוע אותם אחר-כך על שטח בן 300 דונם במקום הנמצא כעת על גבולה הדרומי של המושבה מגדיאל. חיינו כמו בימים הראשונים לנטיעת כרמי כפר-סבא: ששת ימי עבודה מחוץ לבית ונסיעה ביום ו' אל המשפחה שבפתח-תקוה ליום השבת. אך השקאת השתילים דרשה טיפול יום-יומי בלי הפסקה. נתעוררה, איפוא, השאלה: האם לסדר תורנות לטיפול בשתילים בשבתות, או לשכור לשם כך פועל לא-יהודי. אנחנו פסחנו על שתי

148