צבי ולודבסקי

תערוכת הפסל צבי ולודבסקי בכפר-סבא
דבר, יום שלישי, מאי 21, 1940
מאת פרופ' י. שור
המכונית יוצאת מתחום ת''א, העיר על שאונה הקדחתני והמולת- המעשה שלה מתרחקת יותר ויותר, אופפת אותך הרגשת שחרור מהרעש, הצעקות, המחנק והצפיפות; שלוח-עונג משתלטת לאט לאט בנפשך. אתה נוסע ומתמסר לרשמים הנישים אליך מכל צד. חרות מסתערת על המכונית וטופחת בפני נוסעיה; קרני השמש מפזזות על המכוניות הבאות מנגד, משתבררות באבק המתנשא ומתפרקדות בכתמי-אור גדולים על פני כביש האספלט. דרכנו - צפונה. משני צדי הכביש נמשכות שורות ארוכות של פרדסים רעננים. נקודות ישוב מופיעות בזו אחר זו. ושט, לצד מזרח, מאחורי פס הירוק העסיסי של אדמת ישראל, מתגלה לעיניך ארץ פראית ורחוקה: מדבר צהוב ורוד שמתוך סלעיו ועליהם מזדקרות עיירות הנבלעות בהם באופק ומעייפות ערפל כחלחל. הצבעים עדינים כל כך, הגוונים מרובים ודקים כל כך שנדמה לך - לא אדמה ממשית משתרעת שם, במזרח, אלא חלום בהקיץ.

המכונית פונה ימינה, לכפר-סבא. אנו עוזבים את הכביש. בדרך הכפרית אנו עולים ויורדים על פני גבעות-חול ותעלות, ונעצרים ליד בית הקולנוע החדש. אנו יוצאים מהמכונית והולכים ברגל לעבר בית קטן הטובע בירק. שם מחכים לנו האמן ודמויות יצירתו. הפעם מצאנו את בית היוצר והוא ריק כמעט; יצירותיו נמצאות ברובן בתערוכה, בקלוב תערוכת אמנות בכפר-סבא. הרי זה מאורע שלא היה כמותו כאן והוא עורר ענין רב מאוד במושבה.

הצופה בתערוכה נמשך קודם כל על ידי ההבעה המיוחדת ביצירותיו של ולודבסקי והרבבגוניות במגארה האמנותית שלו. ולודובסקי הוא כשרון עצמי ואוטודידאקט. מימי ילדותו נהה אחרי האמנות. בטרם עלה לארץ עסק בציור; עם בואו לארץ פנה לפיסול והניח לציור למען יתרכז כליל באמנות החדשה. חייו עברו עד עכשיו הרחק ממרכזי אמנות. הוא לא ראה את יצירות האמנות הרוסית ואף לא לא את יצירותיהם של גדולי האמנות האירופית. כל אשר השיג - מעצמו הצב. וכאן, במקומ יתרונו, אורבות לו סכנות גדולות. זוהי גם סיבת הדרכים המיוחדות של כשרונו, של חיפושיו העקשניים ואף של אי-הקביעות בקו האמנותי שלו ותגודותיו הבלתי פוסקות. זוהי הסיבה של חוסר האפשרות להשתמש בניסיונות העבר שגובשו בצורות ובחוקים, במנהגים ובהרגלים מסויימים באמנות הפיסול, ואף של ההכרה לחפש באופן עצמאי ולגלות מחדש את היסודות הטכניים של מלאכת אמנות זו.

גישתו של וולודבסקי ליצירתו האמנותית הוא גישת אמן והוגה. הוא רוצה למסור ביצירתו רשמים מהעולם שהוא חי בו, להביע את תגובותיו החוייתיות על הופעות היסטוריות וסוציאליות בחיים; כמו-כן שואף הוא לעשות את יצירתו נושא להשקפת-עולם וראיית-חיים מסויימת בכלל. רב-צדדיות זו של שאיפותיו האמנותיות מסככת את התפתחותו האמנותית ומכבידה עליה; אולם הוא גם מעשירה את יצירתו ברעיונות ובתמונות חדשות ומאלצת אותו להתקדם בלי הרף בדרך של נסיונות אמנותיים.

עולמו של ולודבסקי כפול הוא. האחד הוא עולם הגלות שמצוקת ישראל וצרותיו שוררות בו. בעולם זה נולד וחונך האמן; והעולם השני הוא עולם רוחו החופשית של ישראל, שמצא לפנים את ביטויו בתנ''ך ואשר צריך למצוא כעת את ביטויו בצורות התרבות והחיים של ארץ-ישראל החדשה. כאמן הגלות שואף ולודבסקי ליצור תמונות טיפוסיות מהעולם ההוא. הפאתאטיקה המרוממת של הג'סטה והמימיקה הגלותיתת מוליכה אותו בדרך הריאליזם האימפרסיוניסטי. ביצירות אלו אנו רואים את ולודבסקי הריאליסטן המוצא את דמויותיו בעולם המציאות. אולם גם האמפרסיוניסט שבו מתגלה לנו כאן, כי בביצוע החפשי בנילומן של הדמויות הללו, הוא מנסה להגביר את הבעתן החויתית, ברם, ולודבסקי בכל אמן אמת, אינו יכול להצממצם בדמויות מחיי המציאות. הוא מחפש אחר ביטוי סינתיטי של איש הגלות ולשם השנת מטרה זו הוא משתמש בסגנון ובהפשטה. ביצירתו ''הנשמה היתרה'', המענינת מכחית הדיוק בקוים ובצורה, מתאבקת הגישה הריאליסטית עם הסגנון; ב''ישראל'' מגיע האמן לידי ריכוז הצורה הפסלות ומשיג שיווי משקל הרמוני בין היסודות השאובים מחיי המציאות לבין הצורה המסוגננת בעברו לנושאים תנכ''ים (''המלך שאול'' ו''שיר השירים'') מרגיש ולודבסקי כי אין בידיו אמצעים ריאליסטים לפתרון הבעיות הקשורות בנושאים אלה. הוא פונה שוב לצורות בהן יוכל למצוא התאמה בין הפשטות העילאית והריכוז שבספור הת''נכי. אך ביצירתו האחרונה ''ירמיהו'' חוזר האמן לריאליזם. ''ירמיהו'' הוא, לפי הגישה הרעיונות, ואף לפי הביצוע, ביטוי בולמ לרוח הגלוה. שובה זו לריאליזם אינה פוגמת; כל המאורעות הקשורים בחופעות ירמיהו דומים כל כך למאורעות ימינו, עד שאנו מוכנים לראות את הנביא הזה בדמות איש יהודי של ימינו אנו.

סקירה קצרה זו על יצירת ולודבסקי מוכיחה, כי אנו עומדים בפני כשרון-אמת אמנותי. ולודבסקי השיג רבות ביצירתו. לשם פיתוח וגילוי כל כוחותיו זקוק הוא למגע קרוב יותר עם האמנות הגדולה - המצרית, היונית או האירופית; ולודבסקי צריך היה ללמוד ולראות אמנות זו מקרוב, במקורה.
פרופ' י. שור

תערוכה בכפר סבא
הארץ, יום שישי, דצמבר 26, 1952, עמוד 7
תערוכת פסלים ותמונות של האמנים צבי ומרים ולודבסקי פתוחה בביתם ברחוב החלוץ 17 ע''י בית הפועלים בכל יום מ-8-4 ובשבת מ-12-10 ומ-8-4.

לזכר נעדרים: צבי ולודבסקי
דבר, יום שני, אוגוסט 27, 1962
הלך מאתנו יומיים לפני ראש השנה תשי''ח. פסל וצייר, איש אציל ועדין-נפש, נעים הליכות ומסור בכל לבו ונפשו לתחית העם במולדת. מחונן באהבה הטבע והמוסיקה. מורה ומדריך של מאות תלמידים בפיסול. בציור ובזמרה בבתי-הספר. נולד בחומסק (פלך גרודנו) . בהיותו ילד בבית-הספר בברסט-ליטובסק גילה כשרונות באמנות הציור והפיסול. הוא נתקבל לאקדמיה בקראקאו. אך מלחמה העולם הראשונה הרסה תכניתיו. הפוגרומים ורדיפות היהודים באוקראינה. אליה נדד, הרסו את נפשו. חזר לפינסק שבה עבד כמורה בבתי-ספר וב-1925 עלה לארץ עם רעיתו מרים שהיא עצמה אמנית. נתקבל אל בית-הספר ''בצלאל'' וב-1931 עבר לכפר-סבא.

היה קשור בהיסטוריה היהודית והתנ''ך וכל תמונה שצייר וכל פסל שפיסל היה על נושא תנכי היסטורי או מההוי היהודי בגולה. יצירותיו הרבות על הנוף הישראלי מוכיחות את אהבתו העזה לישראל, לעם ולפועל העברי. הוא יצר לשם יצירה בלבד ולא הפיק שום רווחים מיצירותיו חי חיי צנע ושקט טהור מידות האיש אידיאליסט. חלום חייו - ריכוז כל יצירותיו כדי שהן ישרתו את הצבור שאליו היה קשור. את משאלתו זו הביע ימים מספר לפני פטירתו. משל הרגיש שסופו קרב. היה חבר טוב להסתדרות ומסור לרעיון מפלגת פועלי ארץ-ישראל.
מ. ברקמן

צבי ולודבסקי
(1892-1957)
גזית, כרך כ''ו, חוברת א-ח, 1969

היה איש צנוע, מכניס אורחים, חובב חברת אנשים, אציל נפש; ביתו בכפר-סבא שימש כמרכז אמנותי במשך שנים רבות, ובו נערכו תערוכות שונות.

נולד בחומסק (פלך גרודנו); אביו, מאיר, היה חוכר אחוזות. המשפחה היתה מסורתית. למד ב''חדר'' ואחר-כך בבית-ספר תיכון למסחר. לפני מלחמת-העולם הראשונה למד באקדמיה לאמנות בקרקוב. צייר ורשם מאז ילדותו. ב-1925 עלה לארץ, למד ב''בצלאל'' אצל פרופ' ש''ץ פיסול (1926-1928). ב-1919 נשא אשה, את מרים לבית שוב, שנולדה בוורשה. ב-1931 עבר הזוג לגור בכפר-סבא, שם שימש ולודבסקי מורה לציור ואשת מורה למוסיקה.

כיוון שהיה קשור קשר עמוק בהיסטוריה של עם ישראל ובתנ''ך, היו רוב עבודותיו על נושא תנ''כי, היסטורי או מההוי היהודי בגולה, שכפי שהוא חי אותו בימים ההם בעיר מולדתו ובפינסק, שם שימש מורה לציור בבית-ספר ''תל-חי''. צייר תמונות מהנוף הארץ-ישראלי, מלאות פנטאסיה וכן ציורים דמיוניים כגון ''גן-העדן'' ועוד. היה איש אידיאלים חברתיים, ואולי משום זה גם התקין שורת פסלים על נושאים סוציאליים. נושאי פסליו: ''חיים ואמנות'', הנשמה היתרה'', ''לא נלך מפה'', ''מקשיב למוסיקה'', ''חברון'' (הכוונה לשחיטות בחברון בתרפ''ט), ''הון'', ''המשוגע'', ''הנגינה האחרונה'', ''השאיפה'', ''הרועה'', ''המנגנות'', ''הילדה'', ''עבד כי ימלוך'', ''לעת זקנה'', ''השדכן'', ''בעל קבלה'', '' ישראל סבא'', ''סבתא'', ''שיר השירים'', ''עוד נלחם'', ''שאול המלך'', ''אשה עם אפרוח'', ''הרועה'', ''הורה'', ''יהושע בן-נון'', ''משה'', ''כליזמרים'', ''איש העתיד'', ועוד. פסלים אלה מעידים על שאיפה ברורה להיות אכספרסיבי, אך רוב עבודותיו מעידות על ריאליזם פרימיטיבי המעורב בנעימה פתטית בהשפעת בעלה עוסקת גם אשתו בהתקנת פסלים.

פסל : אני משוגע?

הורה

ירמיהו

ירמיהו עם המועצה הנבחרת הרביעית (בערך 1953)

לא נלך מפה

Go Back