ורק עם בשורת הציונות האיר אור חדש על הגבורה היהודית המנוצחת והנידחת, בני מצדה השכוחים נגאלו משפת-לועז, ר' עקיבא נגלה אלינו לא רק כזקן ויושב בישיבה כי-אם גם כנביא-המרד, ובר-כוזיבא חזר והיה בהכרת-העם לבר-כוכבא.

דמויות-הענקים של ר' עקיבא ובר-כוכבא (החפשים מן הניגודים שבין ר' יוחנן בן זכאי והקנאים) מסמלות את שני האפיקים של הגבורה הישראלית שלאחר החורבן - גבורת הרוח המקודשת וגבורת הזרוע הנידחת - שזרמו עתים במאוחד. עתים במפורד. ואם מזלם בעיני בני-עמם היה שונה, מזלם לתוכו של דבר היה אחד. הנס של חנניה מישאל ועזריה לא נתרחש לבני בניהם מקדשי השם, המוציאים נשמתם ב''אחד'', המתרוננים על המוקד והמעבירים את החלף על צואר בניהם שלא ''להצחן בצחנתם''(2). ונצחונות, בדומה לשל החשמונאים, לא עלו בחלקם של אנשי-מצדה, של שמעיה ואחיה, של בר-כוכבא ושל שאר המורדים אשר קמו לישראל, בארץ ובסביבותיה, בזה אחר זה, במשך מאות שניםלאחר החורבן. אור הגבורההמנצחת זרוע על דמותם של החשמונאים: ''גבורים ביד חלשים, ורבים ביד מעטים, וטמאים ביד טהורים, ורשעים ביד צדיקים''. היש לך המנון-נצחון גדול מזה? הוד טראגי של גבורה מנוצחת עוטה את בני-מצדה: ''אנחנו היינו הראשונים להרים יד בהם [ברומאים], ואנחנו נשארנו האחרונים להלחם אתם - - גלוי וידעוע לפניני כי מחר יבא אידנו, אך הרשות נתונה לנו לבחור מות גבורים - - תמותנה נא נשינו בטרם נטמעו, ימותו נא בנינו בטרם טעמו טעם עבדות''.

זה גורלה של הגבורה היהודית מאחר החורבן. לתוכו של דבר אין הבדל בין גורל המורדים בגליל לבין גורל מגיני טולטשין, העומדים כנגד מחמד

1. כגון פפוס ולוליאנוס, שראו בהם את ''גאונם של ישראל'', ועל הריגתם דרשו את הכתוב: '' ושברתי אתגאון עוזכם'': כ''ד אלף תלמידיו של ר' עקיבא מ''גבת ועד אנטיפטרוס'' ש''כלם מתו בפרק אחד'': הרוגי לוד ''שאין לפנים ממחיצתן''; וכמה אמירות על ''דורות של שמד'', הנמנה בין ד' דורות ''שדחקו על הקץ ונכשלו''; ועליו נאמר כי ''שלשה חלקים נחלקו היסורים, אחד נטלו אבות וכל הדורות, ואחד דורו של שמד, ואחד דורו של המלך המשיח'', ועוד: ''עזה כמות אהבה - אהבה שאהבו דורו שלשמד להקב''ה''.

2. ''תפלה לחבקוק - שראה חנניה מישאל ועזריה נכנסין לכבשן האש ונמלטין, וראה את ר' חנינא בן תרדיון וחבריו נשרפים באור, קרא תגר: רבש''ע, אלו צדיקים ואלו צדיקים!''

י