זכרונות איש כפר-סבא


| התוכן | עמוד הקודם | עמוד הבא

לפתע בלי מקום עבודה. עוד לפני השינה ערכנו כעין ''ישיבה'' בראשותו של מר פפר ובהשתתפותם של כל הנמצאים בבית. (ביניהם היתה העלמה מאשה אורלוב, שעלתה ארצה לא מכבר וגרה אז בבית המורה פפר, ואשר נועד לה מקום נכבד בדרך חיי, כפי שיסופר להלן). נושא ההתיעצות היתה: לאן עלי לפנות מחר לבקש עבודה? דרישתי היתה רק לעבודה קבועה. בשום פנים לא רציתי לנסוע לאיזו מושבה, שבה אהיה תלוי בימי-עבודה מקריים, שיש לצפות להם בכליון-עינים בכל ערב ובכל בוקר. הוחלט, שמאחר שאני כבר הכרתי את פתח-תקוה ורצוי שאכיר גם מקומות אחרים בארץ, לכן כדאי שאסע לראשון לציון, אולי אתקבל שם לעבודה קבועה ביקב. מובן מאליו, שאת הספרים ושאר המטען הכבד יכול אני להשאיר לעת עתה בבית מר פפר, לבל תכבד עלי הדרך. - בודאי, בחפץ לב, מדוע לא?

ביקב לא נמצאה עבודה בשבילי. הסתדרתי בעבודה קבעוה-לעת-עתה ''כמעט ביקב'', בבית החרושת לספירט של החימאי קלימקר, אשר ממול ליקב. הוא היה מעבד את החרצנים שהועברו בקרוניות מהיקב אחרי שהיין נסחט מהם. בין הפועלים שעבדו שם אתי היה אחד ידוע בשם מנחם גנסין, שנתפרסם לאחר זמן כאחד ממיסדי ''הבימה''. יחד היינו שרים בעת העבודה ומהפכים בתרוודים גדולים את החרצנים בתוך הדוודים

עבודה עליזה זו בבישול הספירט ארכה כל עוד נמשכה מלאכת היין ביקב שממול. משאזלו החרצנים ביקב נתמעטה העבודה גם אצלנו והמפעל לא היה זקוק עוד לעזרתי. אחרי שכבר הכרתי וחיבבתי את המושבה היפה ראשון לציון, שנוסדה בשנת הולדתי, קמתי ועברתי לפתח-תקוה ונתקבלתי לעבודה קבועה בפרדסו של הד''ר מזיא, זה הפרדס הראשון ששנזדמן לי להכיר אותו ואת מנהל-עבודתו מר גלמן ואת פועליו בצאתי למסעי הראשון בארץ, מיפו לסג'רה.

בעבודה בפרדס זה הכרתי יהודי יקר וטוב מאד, את אהרן

65

זכרונות איש כפר-סבא


| התוכן | עמוד הקודם | עמוד הבא