בינתים גמר סוף-סוף ועד הצירים את שיקולו ודיוניו והחליט לעשות מעשה לקימום הריסות כפר-סבא והלוות לכל תושב ותיק סך 700 לירות מצריות ב-4% על מנת לשלם במשך 20 שנה. בכסף זה יבנה כל אחד מחדש את ביתו ויתקן את משקו (כמו-כן הוקצבו הלואות בסכומים קטנים יותר לבעלי קרקעות בכפר-סבא המוכנים ללכת להתישב שם). כאן עלי להזכיר, שעוד קודם לכן קבלנו הלואה לסידור הקבוצה להכנת שתילי האקליפטוס ונטיעת היער (חברי הקבוצה היו: השותל הותיק- יצחק שיינפיין, נתן רפופורט, בן-ציון זטלר ואנכי, שנבחרתי לנהל את הקבוצה). הלואות ניתנו גם לתיקון הבנין הצבורי ולסידור מנוע ואינסטלציה להספקת מים מהבאר הצבורית של המושבה.

אילו ניתנו לנו ההלואות המוקצבות בכסף מזומן, היה כל אחד יכול לקנות לו את חמרי הבנין במקום המתאים ובתנאים המתאימים לו. אך משום-מה אמרה ההנהלה להשתמש בעזרה הניתנת לנו כדי לעזור בה גם לחברת ''חירם'', כעין חברה-בת של ''המשביר''להספקת חמרי בנין, שמחסנה העיקרי היה בחיפה.והואיל וחלק של הלואה ניתן לנו בהמחאות ל''חירם'', הוכרחתי לקנות את חמרי הבנין ממנה בתנאים המתאימים לה, אף כי סידור זה לא היה נוח לנו הן בנוגע למחירים והן בשל תנאי-ההובלה הקשים. על-פי-כן השלמנו עם כל התנאים, ובלבד שנקומם במהרה את המושבה מחורבנה. נגשנו במרץ להקמת הבתים, כדי שנוכל להעביר את המשפחות תפתח-תקוה לכפר-סבא, לחדש ימינו כקדם ולחיות חיים תקינים. עד האביב שנת 1921 הספקתי לבנות את

150