בינתים עבר מועד הארכה שניתנה לנו להסתגל לאהבה
132
| התוכן | עמוד הקודם | עמוד הבא
|
להתגונן כראוי מפני ידי עם-הארץ, שבעקב הסתה ולרגל הסרת חסות הקונסולים מעלינו נחשבנו בעיניו אנחנו ורכושנו כהפקר. גם האוטונומיה הפנימית, שהיתה לנו למעשה לפני המלחמה, חוסלה כליל. פקידי-שלטון קנאים האשימו את הישוב העברי החדש במגמה ציונית לקרוע את ארץ-ישראל מעל פני הממלכה העותומנית ולהקים בה מדינה עברית. כבר יצרו להם היהודים, לדבריהם, מדינה בתוך מדינה. לכו נגזרו גזירות חמורות על החזקת בול הקרן קיימת, שקל ציוני או תמונת הרצל, על השימוש ב''מטבע עברי'' (פתקאות-ממון שהוציאו ועדי המושבות בימי השלום, בשל המחסור התמידי במטבעות-פרןטרוט, שהפלחים היו אוגרים אותן בהאמינם שמטבע של נחושת או ניקל, וכל-שכן של כסף, מובטח יותר בערכו מאשר מטבעות-הנייר העותומנית. הפתקאות הללו היו עוברות לסוחר ביפו ככסף מלא. הסוחרים הלא-יהודיים קיבלו אותן כתשלום בטוח. בימי השלום העלימו השלטונות עיו מהשימוש בממון בלתי-חוקי זה). כמו כן אסרו כעת באיסור חמור את השימוש בספרי-האחוזה העבריים. כל מי שנמצא בידו משהו מאלה הדברים החותרים תחת שלמות הממלכה ורבונותה היה צפוי למאסר או לגירוש לאנאטוליה. לכן הוכרחנו לגנוז את כל הדברים הללו ולהתפרק מסמלי עצמאותנו החשאית... . אם לא די בגזרות עריצים, באו עלינו פגעים בידי שמים. מכת הארבה, עשתה שמות בכרמינו. המלחמה שהתנהלה נגדו מטעם השלטונות רק הוסיפה על נגישותיהם בנו, גדלה התחלואה בגלל חוסר מזון מספיק וחוסר חומרי רפואות. אכן בענין זה באה לנו הצלה פורתא מאמריקה. משם הביאו חמר מזון באניות מיוחדות בהשתדלות השופט העליון לואי בראנדייס ז''ל, שעמד בראש ועד הסיוע לעזרת יהודי ארץ-ישראל. חלק מסיוע זה ניתן גם לכפר-סבא לפי מספר הנפשות. אך המחסור היה גדול בהרבה מהעזר. בינתים עבר מועד הארכה שניתנה לנו להסתגל לאהבה 132
|
|